בִּירְיוֹן

בִּרְיוֹן, בִּירְיוֹןm. (denom. of בִּירָה) palace-soldier, castle-guard, keeper. Ex. R. s. 30 משל לב׳וכ׳ this is to be compared to a palace-soldier who was drunk ; Yalk. Esth. 1056 ללבריון (read לב׳).Pl. בִּרְיוֹנִים, בִּירְ׳. Ex. R. l. c. ב׳ שלווכ׳ his palace-guard sneered at his purple cloak.בִּרְיוֹנוֹת. Mekh. Bshall., Amalek 1, העמידו עליו ב׳ קשים they appointed over him cruel guards; Tanḥ. ib. 25 עמדו עליו בריוניםוכ׳ (read העמידו); Y.Kidd.I, 61a bot. בורניות (corr. acc.). Cmp. בִּירָנִית.